טובול חומרי בניין (1990) בע"מ ואח' נ' בנייני ישר יורם קבלנים בע"מ ואח'

פסק דין משלים (נתבעים 3 – 5)

בפניי תביעה כספית.

1. התובעות הן חברות העוסקות בין היתר במכירה ושיווק של חומרי בניין. התביעה הוגשה נגד חמישה נתבעים. הנתבעים 1 ו – 2 הם חברה בשם ל.י.נ.א. בע"מ (להלן – ל.י.נ.א.), ואדם בשם נעים אלעמור. התובעות מכרו לל.י.נ.א. סחורה. מר אלעמור ערב לחובותיה של ל.י.נ.א. כלפי התובעות. התובעות טוענות כי סיפקו לל.י.נ.א. סחורה, ונותר בגינה חוב של 24,500 ₪, בצירוף הפרשי רבית והצמדה. נתבעים אלה לא הגישו כתב הגנה. ניתן בעניינם פסק דין על מלוא סכום התביעה.

2. עניינו של פסק דין זה בנתבעים 3 – 5. נתבעת 3 היא בנייני ישר יורם קבלנים בע"מ (להלן – נתבעת 3). נתבע 4, מר יורם ישר, הוא הבעלים של 95% ממניות החברה. נתבע 5, מר ליאור ישר, הוא בנו של נתבע 4. הוא עובד בחברה.

3. התביעה נגד נתבעים אלה מבוססת על שני שיקים ועל המחאת זכות. המחאת הזכות היא מיום 15.4.02. בהמחאה, המחתה ל.י.נ.א. לתובעת 1, טובול חומרי בניין בע"מ, את זכויותיה לכספים שיגיעו לה מן הנתבעת 3 לפי חוזה הסכם הזמנה. בהמחאה נכתב כי היא נועדה להבטחת אשראי או ערבות או הספקת סחורה שניתנו לצורך ביצוע החוזה. הנתבעת 3 חתומה על ההמחאה, כ"קבלן ערב". התובעת טוענת לחבות של הנתבעת 3 כלפיה בגין סכום התביעה, בין היתר על יסוד מסמך זה.

4. התביעה מבוססת גם על שני שיקים. השיק הראשון נושא תאריך 20.2.08. הוא ניתן על מר ליאור ישר, נתבע 5. הוא נמשך לפקודת ל.י.נ.א. הוא נושא סכום של 24,500 ₪. השיק השני נושא סכום זהה. הוא נושא תאריך 15.3.08. הוא נמשך על ידי החברה, נתבעת 3. הנפרעת על פיו היא התובעת 1.

5. (א) מן העדויות שבפניי עולה, כי השיק הראשון נמסר על ידי נתבע 5 לנתבעים 1 ו – 2, ומהם הועבר לעובד של התובעת 1. כאמור, השיק נמשך לפקודת ל.י.נ.א. חזקה היא, כי בגין השיק ניתנה על ידי ל.י.נ.א. תמורה (סעיף 29(א) לפקודת השטרות [נוסח חדש]).

(ב) חזקה זו נתמכת בעדותו של נתבע 4, ממנה עולה כי במשך תקופה של קרוב לשנה שתחילתה באמצע שנת 2007 בוצעו על ידי נתבעת 1 עבודות קבלנות בהיקף נרחב עבור נתבעת 3 נתבע 4 טען בהקשר זה כי נתבעת 1 לא נזקקה לחומרים כלשהם בקשר לעבודות האמורות. טענה זו מבקשת לנתק בין התובעות ובין העבודות האמורות. לא אוכל לקבלה. עולה מעדות נתבע 4, כי נתבעת 1 הביאה עימה ציוד הדרוש לצורך עבודתה, הגם שעל פי ההתקשרות בין הצדדים, לא היה באחריותה לספק את החומרים. יש לציין, כי מכרטסת שהוצגה על ידי התובעות עולה, כי מועדי החיוב של ל.י.נ.א. כלפי התובעות (יולי 2007), תואמים את המועדים בהם בוצעו עבודות על ידי ל.י.נ.א. עבור נתבעת 3. במצב זה, ובשים לב להתנהלות הנתבעת 3 וגורמים הקשורים אליה, בכל הנוגע לשיקים נשוא תביעה זו (ראו על כך להלן), אני דוחה טענה זו של נתבע 4. . המדובר בעבודות בהיקף של כמיליון ₪. אכן, נתבע 4 העיד גם, כי נתבעת 1 נטשה את מקום העבודה, וכי במועד עשיית השיק, לא היתה כל חבות של נתבעת 3 כלפיה. ברם, לא הוצג תיעוד מתבקש, כגון חשבוניות, קבלות או העתקי שיקים, העשוי לתמוך בטענת הנתבעים, כי אין קשר בין העבודות האמורות ובין השיק הראשון.

נתבע 4 טען בהקשר זה כי נתבעת 1 לא נזקקה לחומרים כלשהם בקשר לעבודות האמורות. טענה זו מבקשת לנתק בין התובעות ובין העבודות האמורות. לא אוכל לקבלה. עולה מעדות נתבע 4, כי נתבעת 1 הביאה עימה ציוד הדרוש לצורך עבודתה, הגם שעל פי ההתקשרות בין הצדדים, לא היה באחריותה לספק את החומרים. יש לציין, כי מכרטסת שהוצגה על ידי התובעות עולה, כי מועדי החיוב של ל.י.נ.א. כלפי התובעות (יולי 2007), תואמים את המועדים בהם בוצעו עבודות על ידי ל.י.נ.א. עבור נתבעת 3. במצב זה, ובשים לב להתנהלות הנתבעת 3 וגורמים הקשורים אליה, בכל הנוגע לשיקים נשוא תביעה זו (ראו על כך להלן), אני דוחה טענה זו של נתבע 4.

(ג) אדרבא. השיק נושא תאריך 20.2.08, היינו בעת ביצוע העבודות האמורות או סמוך לסיומן. מעדות נתבע 4 עולה כי התשלום לנתבעים 1 ו – 2 נעשה על ידי נתבעת 3 במספר תשלומים רב, יותר מ – 20. שילובם של נתונים אלה מעלה, ברמת הסתברות גבוהה, כי קיים גם קיים קשר בין השיק הראשון ובין העבודות האמורות.

(ד) לא למותר לציין, כי בכתב ההגנה ובתצהיר מטעם הנתבעים 3 – 5 לא גולתה העובדה, שנתבעת 1 ביצעה עבור נתבעת 3 עבודות בהיקף נרחב כאמור בתקופה הרלוונטית. תחת זאת נטען שם, לקונית, כי "נתבע 1 הפסיק לעבוד בחברתנו". יש באי הגילוי של מידע מהותי זה כדי לעמוד לנתבעים לרועץ. נוכח מכלול שיקולים אלה, אני קובע כי חזקת התמורה לא נסתרה.

6. (א) תיאור זה תומך גם בטענת התובעת, כי מסירת השיק הראשון לידיה היתה על פי המחאת הזכות. על פי המחאת הזכות, קיומה של חבות של נתבעת 3 כלפי נתבעת 1 הצמיח את חבותה של נתבעת 3 גם כלפי התובעת (כדי סכומים המגיעים לתובעת מן הנתבעת 1).

(ב) לא נעלם מעיני, בהקשר זה, כי המחאת הזכות נכרתה בשנת 2002, בעוד השיק הראשון ניתן בשנת 2008. לא נעלם מעיני גם כי המחאת הזכות ניתנה בקשר לחוזה הזמנה (אשר לא פורט בה טיבו המדוייק), וכי מעדותו של נתבע 4 עולה כי ביצועו של חוזה זה הושלם זמן רב לפני מסירת השיק הראשון. ברם, מכתב ההגנה עצמו עולה כי מסירת השיק הראשון היתה קשורה להמחאת הזכות. בהקשר זה ניתן להפנות לסעיף 4(3) לכתב ההגנה, שם טוען נתבע 4, בין היתר, כי השיק נעשה "כפוף להמחאת הזכות" (ראו באופן דומה בסעיף 2(7) לכתב ההגנה, לעניין השיק השני). על רקע זה, אני דוחה את הניסיון שנעשה בסיכומי הנתבעים, לנתק בין מסירת השיקים ובין המחאת הזכות.

7. (א) הנתבעים טענו בכתב ההגנה (פיסקה 4(3)) לגבי השיק הראשון, כי ניתן לבקשת נתבעת 1 והתובעת 1 לביטחון, עד שנתבעת 3 תאשר את התשלום המגיע לנתבעת 1 בגין עבודות שזו היתה אמורה לבצע. על פי הטענה, הוסכם כי השיק יוחזר אם נתבעת 3 תודיע כי אין כספים לתשלום. על פי הטענה, טענה בהקשר זה התובעת כי עליה להעמיד שיקים למשמרת בבנק.

(ב) לא שוכנעתי מהסבר זה. על גבי השיק הראשון אין רמז להתנייה או להגבלה כלשהי כנטען. לא הוצבע על מסמך כלשהו המעגן הסכמה כנטען. בניגוד לנטען בכתב ההגנה, בעדותו, נתבע 5 טען כי השיק לא ניתן כביטחון. בהמשך חזר בו שוב, וטען כי השיק כן ניתן לביטחון. עוד טען נתבע 5 בעדותו, בניגוד לאמור בכתב ההגנה, כי נציג נתבעת 1 (ולא מי מטעם התובעות) ביקש ממנו את השיק כעזרה בחשבון בנק שלו, וזאת עד "שיקבל את הכסף מאבא שלי שעובד אצלו בחברה והוא יחזיר לי את השיק". הוא טען כי השיק ניתן כעזרה לנתבעים 1 ו – 2. הוא ציין עתה, כי השיק הגיע לתובעות "משום מה". קשה ליישב בין העדות שנשמעה ובין התמונה השונה העולה מכתב ההגנה.

(ג) לא ברור גם, אם מדובר בעשיית טובה כביכול לתובעת, מדוע נרשם השיק הראשון לפקודת ל.י.נ.א. דווקא. בה בעת, לא ברור, על פי הגירסה שנשמעה במשפט, לפיה השיק הראשון ניתן כעזרה לנתבעים 1 ו – 2, מדוע הוחלף שיק זה בשיק השני, שנעשה לפקודת התובעת 1. יוצא, כי לעניין זה קיים קושי, הן בגירסה שבכתב ההגנה, והן בגירסה שנשמעה במשפט.

(ד) עוד לא ברור, מדוע ניתנה הוראת ביטול ביחס לשיק זה על ידי הנתבע 5. לעניין זה אין גירסה ברורה בכתב ההגנה, או בתצהיר מטעם הנתבעים. בעדותו, טען נתבע 5 כי הביטול נעשה לבקשת נתבע 2, אשר "ביקש ממני לתת הוראת ביטול והוא יסדר את העניינים עם אבא, ענייני כספים אם יגיע לו כספים בעתיד". הסבר זה אינו מניח את הדעת, שכן אינו מסביר מדוע הוחלף השיק הראשון, לאחר שבוטל, בשיק של החברה, נתבעת 3, לפקודת התובעת 1, ולא לפקודת נתבע 2.

(ה) לעומת זאת, ישנה גירסה ברורה של עובד התובעות, אשר מסר כי השיק הראשון חולל כאשר הוצג לפרעון, וכשפנה לנתבע 5, מסר לו הלה כי יוחלף (סעיפים 5 ו – 6 לתצהיר מר גהטי). גירסה זו הגיונית. היא נתמכת במסירת השיק השני, הנושא סכום זהה, עליה אעמוד בסמוך. באין הסבר מניח את הדעת לביטול השיק הראשון מצד הנתבעים או מי מהם, אני מקבל גירסה זו. גם על רקע זה, לא ניתן לקבל את טענת נתבע 5 כי היה מדובר בשיק שניתן, כביכול, שלא לפרעון.

8. אשר לשיק השני. כאמור, שיק זה נושא סכום זהה לזה של השיק הראשון. אין מחלוקת, כי הוא נועד להחליף את השיק הראשון. השיק נעשה על ידי החברה, נתבעת 3. לטענת הנתבעים, נעשה שיק זה בסמוך לשיק הראשון, ובסמוך למועד שנרשם בו, היינו 15.3.08. אין חולק, כי השיק הוצג לפרעון במרץ 2009. הנתבעים מבקשים להסיק ממועד זה שהשיק לא ניתן על מנת שייפרע, כי אם, על פי הגירסה שבכתב ההגנה, לבקשת התובעת, אשר נציגה אמר כי אם נתבעת 1 לא תשלים את העבודות עבור נתבעת 3, ישיב את השיק.

9. מר גהטי, העד מטעם התובעת, מסר כי השיק נמסר בשנת 2009, וכי נרשם בו תאריך לא נכון, של שנה קודמת, באופן שמנע את האפשרות להיפרע ממנו (בפיסקה 10 לתצהירו). גם לעניין זה אני מעדיף את גירסתו של מר גהטי, על הגירסה המושמעת על ידי הנתבעים. עמדתי על קשיים בגירסת הנתבעים. אוסיף, כי לנתבעים אין גירסה ברורה, בכתב ההגנה או בתצהירים, מדוע היה צורך בהחלפת השיק הראשון בשני. כאמור, הם אינם מסבירים באופן משכנע מדוע בוטל השיק הראשון. כאמור גם, נקלעו הנתבעים לקושי בכל הנוגע לקיומו של קשר בין מסירת השיקים, ובין המחאת הזכות.